<h1>העיטור אות מ' מתנה</h1>
<h2>דף כט.</h2>
ופסיקנא בשלישות גט דאי אמר לעדים כתבו ותנו מתנה לפלני הרי אלו יכתבו ויתנו ואין להן רשות לומר לאחרים לכתוב דקיימא לן כרבא דאמר שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט משום דמילי נינהו ואיכא מאן דאמר דוקא בלא קנין אבל בקנין לאו מילי נינהו וכן הלכתא.
<h2>דף לב.</h2>
גרסינן בפרק השולח (גיטין ל"ב.) אמר רב אבא בר אייבו ואמרי לה אמר רבה בר אבוה אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מתנה זו מבוטלת היא תיבטל אי אפשי בה לא אמר כלום בטילה היא אינה מתנה דבריו קיימין. וקשיא לרבוותא נוסחא דכריתות (כ"ד.) דאיכא נוסחא התם דכתוב בהו איפכא. ובנוסחא אחרינא בתרווייהו דבריו קיימין ורבנו חננאל אייתי לה ולא כתב בה טעמא. ומסתברא דאי איתא דנוסחא הכי איתה וכדפירש רבינו יעקב לא הוה שתיק גמרא מניה לאקשויי דידיה אדידיה. ועל כרחין נוסחא דכריתות כנוסחא דגיטין והכי גרסינן אמר ריש לקיש מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו אי איפשי בה כל המחזיק בה זכה בה ומאי שנא מהא דאמר רב אבא בר אבוה ואמרי לה אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מתנה זו מבוטלת היא תבטל לא אמר כלום אי איפשי בה בטילה היא אינה מתנה דבריו קיימין מאי לאו דבריו קיימין והדרה למרה וכו' והכי נמי גרסינן בגיטין והדין נוסחא עיקרית. ומה שכתב הרב קרובינו בה ובמסכת גיטין בטילה היא דבריו קיימין כגון שאינו חב לאחרים לא בריר לן. ואיכא נוסחי דכתוב בהו דבריו קיימין ולא דייקי. ואי נמי איכא למימר כולה כדאיתא בנוסחא דמסכת גיטין דאי אפשי בה לא אמר כלום והכי גרסינן התם מאי לאו לא אמר כלום וקני לה לא לא אמר כלום ולא הדרא למרה ואיהו נמי לא קני לה אלא כל המחזיק בה זכה בה. וכלשון הזה מצאתי בהלכות של רב אלפס בגיטין גרסינן בכריתות אמר ריש לקיש מקבל מתנה וכו' איני והאמר רבי אבא בר אבוה אמר רב ששת מקבל מתנה שאמר וכו' כדאיתא בגיטין מאי לאו לא אמר כלום וכו' אלא כל המחזיק בה זכה בה והכי סלקא שמעתא. מיהו מסתברא מדקא מקשינן התם מהא דעבדים ואמרינן התם בשלמא לרבן שמעון בן גמליאל קסבר כי יהיב איניש מתנה אדעתא דמקבלי לה מיניה הוא דקא יהיב כי לא מקבלי מניה הדרא למרה (לו) שמעינן מינה דרבן שמעון בן גמליאל לא סבירא ליה הא דריש לקיש דאמר כל המחזיק בה זכה בה ואנן הא בררינן לה בחולין בפרק השוחט לענין ממונא כתנא קמא ולענין גיטין כרבן שמעון בן גמליאל כדאיתא התם. ורבותינו הגאונים פסקו דספיקא היא דאמרינן התם לא אמרו בה היתר משום כבודו של רבן שמעון בן גמליאל הילכך ספיקא היא.
<h2>דף מ:</h2>
גרסינן בפרק השולח תנו רבנן האומר נתתי שדה פלנית לפלני נתתיה לפלני, הרי היא שלו. אתננה לפלוני רבי אומר קנה וחכמים אומרים לא קנה אמר רבי יוחנן וכולן בשטר. פירש רבינו שלמה האומר דקתני כותב שכתב בשטר אלו הלשונות ומסר לו אבל באמירה לחודה חוזר אם לא קנו בקנין. האומר נתתי שדה פלנית לפלני והוא אומר לא נתן חיישינן שמא זיכה לו על ידי אחר. כתבתי ונתתי לו והוא אומר לא כתב ולא נתן לו הודאת בעל דין כמאה עדים. מי אוכל פירות רב חסדא אמר נותן אוכל פירות רבה אמר משלשין את הפירות.
<h2>דף נט.</h2>
גרסינן בפרק הנזקין הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכו' מחוי רב יהודה כבר שית לתינוקת וכבר שבע ותינוק וטעמא משום כדי חייו. וכתב רבינו האי גאון במקח וממכר בסברא דיליה שאין לו למכור אלא כדי חייו ואם יש לו ממון הרבה ינתן לו ממנו מעט לסחורה כדי שיתלמד במקח וממכר ואף על פי שאין צריך לכדי חייו. ולא בריר לן דהוה ליה למימר בכדי חייו. מתנתו מאי ואסיקנא מתנתו מתנה אחד מתנת בריא ואחד מתנת שכיב מרע אחד מתנה מרובה ואחד מתנה מועטת ואפילו מטלטלין דאבוה. ואסיקנא בפרק מציאת האשה (כתובות ע'.) בשאין שם אפטרופוס וכן הלכתא. ודוקא במטלטלי אבל במקרקעי עד שיביא שתי שערות כדאיתא בפרק מי שמת (ב"ב קנ"ה:) ולעדות עדותו עדות אמר מר זוטרא לא אמרן אלא למטלטלי אבל למקרקעי לא. אמר אמימר ומתנתו מתנה כלומר אף על פי שאינו יודע בטיב משא ומתן ואין מקחו מקח ואין ממכרו ממכר כיון שהביא שתי שערות מתנתו מתנה אפילו במקרקעי דאבוה. ואיפסקא התם הלכתא כאמימר. ומסתברא אפילו יש שם אפטרופוס מתנתו מתנה והרי הוא כבן עשרים שמוכר בנכסי אביו אפילו במקום אפטרופוס דהא גדולה מן הנשואין אף על גב דאיכא שליש אם אמרה ינתנו לבעלי הרשות בידה להוציא מתחת ידי שליש (כתובות ס"ט:) קל וחומר מיד אפטרופוס. ואפילו גדולה מן האירוסין אי לאו דמצוה לקיים דברי המת הרשות בידה. ושמעינן מינה אפטרופוס שמנהו אבי יתומין או בית דין הרשות ביד היתומים הגדולים להוציא האפטרופסות מידו וכן הלכתא. ירושלמי (גיטין פ"ה ה"ט) אגוז וצרור נוטלן ומצניען ומביאן אחר זמן גזלו גזל גמור וזוכה לעצמו וכו' ולעולם אין גזלו מחוור עד שיביא שתי שערות וכו' כדאיתא בזכוי.
